<h1>בה"ג הלכ' קידושין</h1>
<h2>דף ב.</h2>
אסיר ליה לבר ישראל למנסב איתתא עד דמקדש לה בכספא או בכתובתא או בביאה, וכולהי בסהדי. בכסף מדאוריתא מנלן, דכתיב (דברים כ"ד, א') כי יקח איש אשה וכתיב התם (בראשית כ"ג, י"ג) נתתי כסף השדה קח ממני, מה קיחה דהתם בכספא אף קיחה דהכא בכספא. ותנן האשה נקנית בשלשה דרכים, וקונה את עצמה בשני דרכים במיתת הבעל ובגט. נקנת בכסף בשטר ובביאה, בכסף, בית שמאי אומרים בדינר ובשוה דינר, ובית הילל אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה, והילכתא כבית הילל. וכמה היא פרוטה, אחד משמונה באיסר האיטלקי, דהוה ליה חד מן מאה ותשעין ותרין בזוזא, דש"ש דנ"ג קצ"ב סימן. ת"ר (ב"מ מ"ד:) פרוטה שאמרו אחד משמנה באיסר האיטלקי, נפקא מינה לקידושי אשה. אסר אחד מעשרים וארבעה בדינר, נפקא מינה למקח וממכר. דינר של כסף אחד מעשרים וחמשה בדינר של זהב, נפקא מינה לפדיון הבן.
וכד מקדיש לה בפרוטה או בשוי פרוטה, היא מיתסרא עילוי כולי עלמא, והויא לה אשת איש, והוא מיתסר בקרובותיה, דתניא (כלה רפ"ב, ומסכת ד"א פ"א) המקדש את האשה הרי זה אוסר עליו שבע עריות אמה ואם אמה ואם אביה ובתה ובת בתה ובת בנה, ואחותה כל זמן שהיא קיימת, וכולן שנאסרו עליו שעה אחת אין להם היתר עולמית חוץ מאחות אשתו שאין איסורה אלא בחייה.
<h2>דף ג:</h2>
והיכא דאית ליה ברתא, כמה דלא בגרה ברשותיה קיימא ומיקדשה לכל מאן דניחא ליה ושקיל כסף קידושיה, וכד מקדיש לה אבוה אע"ג דקטנה היא לא משתריא אלא בגט, אבל ודאי קדיש איהי נפשה כשהיא קטנה אי נמי קדישתה אמה או אחא ולא ניחא לה בקידושי דאתקדשת, לא צריכה גט, במיאון בעלמא סגי לה. אבל ודאי בגרה לה, נפקא לה מרשותיה דאב וקיימא לה ברשותא דנפשה, דתנן (נדה מ"ז.) משל משלו חכמים באשה פגה בוחל וצמל, פגה עודה תינוקת, בוחל אילו ימי הנעורים, בזה ובזה אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה. צמל, כיון שבגרה אין לאביה בה רשות.
<h2>דף ה:</h2>
ומאן דמקדש איתתא מיתבעי ליה למיתן זוזי מדידיה ומימר לה הרי את מקודשת לי דכתיב (דברים כ"ד, א') כי יקח דירכא דזביני, ואי יהבה ליה איהי זוזי מן דידה ואמרה ליה הריני מקודשת לך לא הוו קידושי, מאי טעמא, דכתיב כי יקח ולא כתיב תלקח. ואי יהבה איהי זוזי ואמר לה הוא מיקדשת לי, אי נמי יהב לה זוזי ואמרה ליה הריני מקודשת לך, בהני תרתי חיישינן מדרבנן, דתנו רבנן בכסף כיצד, נתן לה כסף או שוה כסף ואמר לה הרי את מקודשת לי, הרי את מאורסת לי, הרי את לי לאינתו, הרי זו מקודשת, אבל היא שנתנה לו ואמרה לו הריני מקודשת לך הריני מאורסת לך הריני לך לאינתו, אינה מקודשת. מתקיף לה רב פפא טעמא דנתן הוא ואמר הוא הא נתן הוא ואמרה היא אינה מקודשת, אימא סיפא, אבל היא שנתנה לו ואמרה לו טעמא דנתנה היא ואמרה היא [הא נתן הוא ואמרה היא] הרי זו מקודשת, רישא דווקא סיפא כדי נסבה, ותני סיפא מידי דסתר לרישא, הכי קאמר נתן הוא ואמרה היא נעשה כמי שנתנה היא ואמרה היא ולא הוו קידושי. נתן הוא ואמר הוא פשיטא ליה דהוו קידושי, נתנה היא ואמרה היא פשיטא דלא הוו קידושי, נתנה היא ואמר הוא מספקא ליה וחוששין מדרבנן.
אמר שמואל בקידושין נתן לה ואמר לה הרי את מקודשת לי, הרי את מאורסת לי, הרי את לי לאינתו, הרי זו מקודשת. הריני אישיך, הריני בעליך, הריני ארוסיך, אין כאן בית מיחוש. וכן בגירושין נתן לה ואמר לה הרי את מגורשת, הרי את משולחת, הרי את מותרת לכל אדם, הרי זו מגורשת. איני אישיך איני בעליך, איני ארוסיך אין כאן בית מיחוש.
<h2>דף ו.</h2>
והיכא דיהב לה זוזי לאיתתא ואמר הרי את שלי הרי את ברשותי לשון קידושין משמע, דתניא הרי את אשתי [הרי] את ארוסתי הרי את קנויה לי הרי את מקודשת לי הרי את שלי הרי את ברשותי הרי את זקוקה לי, הרי זו מקודשת.
הרי את אשתי, הרי את ארוסתי, הרי את קנוייה לי, הרי את מקודשת לי, הרי את שלי, הרי את זקוקה לי, הרי זו מקודשת, וליתנהי כולהי בחדא זימנא, תנא תלת תלת שמעינהו וגרסינהו.
היה מדבר עם אשה על עסקי גיטה וקידושיה ולא פירש, רבי יוסי אומר דיו, רבי יהודה אומר צריך לפרש. אמר רב יהודה אמר שמואל והוא שעסוקין באותו עניין. וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא והוא שעסוקין באותו עניין. כתנאי, רבי אומר והוא שעסוקין באותו עניין ורבי אליעזר ברבי שמעון אומר אף על פי שאין עסוקין באותו עניין. אי אין עסוקין באותו עניין מנא ידעה מאי קאמר לה, אמר אביי מעניין לעניין ובאותו עניין. אמר רב הונא אמר שמואל הלכה כרבי יוסי.
<h2>דף ו:</h2>
אמר אביי המקדש במלוה אינה מקודשת, בהנאת מלוה מקודשת, ואסור לעשות כן מפני הערמת ריבית. האי הנאת מלוה היכי דמי, אי נימא דאוזפה ארבעה בחמשה, ריבית מעליתא היא, ועוד היינו מלוה, אלא דארוח לה זמנא דאמר לה האי מידי קא מוזיפנא ליך חלופיה ההוא דבעינא משקליה בתר תלתין יומי, ליהוו גביך עשרה יומי אחריני ובההוא הנאה דהנך עשרה יומי איקדש לי, מקודשת. ובמלוה גרידתא שאין עליה משכון וליכא פרוטה בהדה קאמרינן דלא תפשי בה קידושי, והני מילי היכא דלא בעלה, אבל קדיש במלוה גרידתא ובעל צריכה גט מיניה, דאמר רב יוסף בר אבא אמר רבי מנחם אמר רבי אמי (כתובות ע"ד.) המקדש במלוה ובעל, על תנאי ובעל, בפחות משוה פרוטה ובעל, צריכה הימנו גט.
<h2>דף ז.</h2>
ואמר רבא תן מנה לפלוני ואיקדש אני לך מקודשת מדין ערב, ערב לאו אע"ג דלא קא קני ולא מידי קא משעביד נפשיה, הכא נמי לא שנא. ואמר רבא הי לך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני, דלא קא חסיר מידי וקא קני נפשיה על ידי אחר, האי גברא נמי אע"ג דלא חסיר מידי קני להא איתתא על ידי אחר. ואמר רבא תן מנה לפלוני ואיקדש אני לו, מקודשת מדין שניהם. והיכא דא"ל הילך מנה ואתקדש אני לך מהו, מי דמיא לתן מנה לפלוני ואתקדש אני לו או לא, ת"ש דאמר מר זוטרא משמיה דרב פפא מקודשת, ואמר ליה רבינא למר זוטרא ואמרי לה רב אשי למר זוטרא אם כן מצינו נכסים שיש להם אחריות נקנין עם נכסים שאין להם אחריות ואנן איפכא תנן, אמר ליה מי סברת אגב זוזי קא מיקניא אשה, הכא באדם חשוב עסיקינן דבההיא הנאה דקא מקביל מינה מתנה גמרה ומיקניא נפשה.
<h2>דף ז:</h2>
ההוא דקדיש בשירי, רבה אמר לא צריכי שומא, רב יוסף אמר צריכי שומא. אמר לה כל דהו, דברי הכל לא צריכי שומא, אמר לה חמשין ולא שוו חמשין, דברי הכל לא הוו קידושי, כי פליגי דאמר לה חמשין ושוו חמשין, רבה אמר לא צריכי שומא דהא שוו, רב יוסף אמר צריכי שומא כיון דאשה לא קים לה בשומא לא סמכא דעתא וצריכי שומא, (ט'.) והילכתא לא צריכי שומא.
<h2>דף ח.</h2>
אמר רבי אלעזר האומר לאשה התקדשי לי במנה ונתן לה דינר, מקודשת וישלים. מאי טעמא, אמר לה מנה ונתן לה דינר על מנת קאמר לה, ואמר רב הונא אמר רב כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי. (ט'.) והילכתא שירי לא צריכי שומא והילכתא כרבי אלעזר.
והיכא דאמר לה התקדשי לי במנה והניח עליהן משכון לא תפשין בה קידושי, דאמר רב נחמן האומר לאשה התקדשי לי במנה והניח לה משכון עליהן אינה מקודשת, מנה אין כאן משכון אין כאן, והלכה כרבא אמר רב נחמן. (י"ט.) והיכא דקידשה במלוה שיש עליה משכון מקודשת מדר' יוסי ברבי יהודה, לאו מי א"ר יוסי בר' יהודה מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו ואמה עבריה גופה משכון היא, וכי יש שהות ביום קא תפסין בה קידושי, הכא נמי בההיא הנאה דקא מהדר לה משכון דילה גמרה ומקניא נפשה ותפסין בה קידושי, וכן הלכה.
<h2>דף ח:</h2>
תנו רבנן האומר לאשה התקדשי לי במנה, נטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבד, אינה מקודשת. תנו רבנן האומר לאשה התקדשי לי במנה ואמרה תניהו לאבא או לאביך אינה מקודשת, על מנת שיקבלם לי, הרי זו מקודשת, תנא אבא משום רישא, תנא אביך משום סיפא. תנו רבנן האומר לאשה התקדשי לי במנה, תניהו לפלוני, אינה מקודשת, על מנת שיקבלהו לי, הרי זו מקודשת. תנו רבנן האומר לאשה התקדשי לי במנה, תנם על גבי סלע, אינה מקודשת, ואם היה סלע שלה הרי זו מקודשת. תנו רבנן האומר לאשה התקדשי לי במנה, תניהו לעני, אינה מקודשת, ואפילו עני הסמוך עליה, מאי טעמא, דאמרה ליה את נמי מדאוריתא חיובי מיחייבת בגויה. תנו רבנן האומר לאשה התקדשי לי בככר, תנהו לכלב אינה מקודשת, ואם היה כלב שלה הרי זו מקודשת.
<h2>דף ט.</h2>
ההוא גברא דקא מזבין פתכיאתא, אתיא ההיא איתתא אמרה ליה הב לי חדא, אמר לה מיקדשת לי, אמרה ליה הבא מיהבא, אמר רב חמא כל הבה מיהבא לא הוו קידושי. ההוא דהוה קא שתי חמרא, אתאי ההיא איתתא אמרה ליה אשקיין חד כסא, אמר לה מיקדשת לי, אמרה ליה אשקי אשקויי, אמר רב פפא כל אשקי אשקויי לא הוו קידושי. ההוא גברא דהוה קא מנקיט תמרי, אתאי ההיא איתתא אמרה ליה שדי לי תמרי, אמר לה מיקדשת לי, אמרה ליה שדי מישדא, אמר רב זביד כל שדי מישדא לא הוו קידושי. איבעיא להו, הבה אשקי ושדי מהו, רבינא אמר מקודשת, רב חמא בר רקתא אמר תגא דמלכא אינה מקודשת, והילכתא אינה מקודשת.
תנו רבנן בשטר כיצד כתב לו על הנייר או על החרש אע"פ שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בתך לי לאינתו הרי זו מקודשת.
ואי משויא ליה לאבוה שליח ואמרה ליה זיל קביל לי קידושי מפלניא הוו קידושה קידושי דאמר רבא אמר רב נחמן כתב לה על הנייר או על החרש אף על פי שאין בו שוה פרוטה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי בין על ידי עצמה בין על ידי אביה מדעתה, מקודשת והוא שבגרה.
ואמר רבא אמר רב נחמן כתב לו על הנייר או על החרש אף על פי שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי, בין על ידי אביה בין על ידי עצמה, מקודשת (עצמה) [מדעתו] והוא שלא בגרה.
<h2>דף ט:</h2>
איתמר כתבו לשמה ושלא מדעתה רבא ורבינא אמרי מקודשת, רב פפא ורב שרביא אמרי אינה מקודשת, אמר רב פפא אימא טעמא דידי וטעמא דידהו, טעמא דידהו מקיש הוויה ליציאה מה יציאה לשמה ושלא מדעתה אף הוויה לשמה ושלא מדעתה, טעמא דידי מקיש הוויה ליציאה מה יציאה בענן דעת מקנה אף הויה נמי בענן דעת מקנה. מיתיבי אין כותבין שטרי אירוסין ונישואין אלא מדעת שניהם, מאי לאו שטרי אירוסין ממש, לא שטרי פסיקתא וכדרב גידל אמר רב דאמר רב גידל אמר רב כמה אתה נותן לבנך כך וכך לבתך כך וכך עמדו וקידשו קנו הן הן דברים הנקנין באמירה, והילכתא כרבא ורבינא.
<h2>דף י.</h2>
בביאה מנלן, א"ר אבהו א"ר יוחנן אמר קרא (בראשית כ', ג') והיא בעולת בעל מלמד שנעשה לה בעל על ידי בעילה. איבעיא להו תחילת ביאה קונה או סוף ביאה קונה, למאי נפקא מינה, כגון שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר, מאי, אמר אמימר כל הבועל דעתו על גמר ביאה, דהיכא דאמר לה התקדשי לי בביאה סתם אי פשטה ידה ומקבלה קידושי מאחריני הוו קידושי, ואי כהן גדול הוא אסירא ליה, דבשעת קניין לאו בתולה היא, וכן הלכה. [פסק] ומאן דמקדש בביאה בענן סהדי דקא בעיל לה, כממון, ממון לא בענן עד דחזו סהדי דקא יהיב לה ביאה נמי בענן דחזו סהדי דקא בעיל לה. ומאן דמקדש בביאה גרידתא נמי הוו קידושי דכתיב (דברים כ"ד, א') ובעלה.
<h2>דף יב.</h2>
אמר שמואל קידשה בתמרה אפילו עומדת כור תמרים בדינר מקודשת, חישיינן שמא שוה פרוטה במדי, והאנן תנן בית הילל אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה, לא קשיא הא בקידושי ודאי הא בקידושי ספק. איזהו ספק קידושין, קידשה בדבר ספק יש בו שוה פרוטה ספק אין בו. ההוא דקדיש בדארא [ג"א בזיודא] דאודרי, יתיב רב שימי בר חייא קמיה דרב ויתיב רב קא משער להו אי אית בהו שוה פרוטה או לא. ואי לית בהו שוה פרוטה לא, והאמר שמואל חיישינן, לא קשיא הא בקידושי ודאי הא בקידושי ספק. ההוא דקדיש באבנא דכוחלא יתיב רב חסדא וקא משער לה אי אית בה שוה פרוטה או לא. ואי לית בה שוה פרוטה לא, והאמר שמואל חיישינן, רב חסדא לא סבירא ליה דשמואל. אמרה ליה אימא ההוא יומא דקדשה הוה אית בה שוה פרוטה, אמר לה לא כל כמיניך דאסרת ליה אעלמא. היינו (י"ב:) מעשה דיהודית דביתהו דרבי חייא, הוה לה צער לידה, אמרה ליה אמרה לי אם קביל ביך אביך קידושי כי הוה זוטרת, אמר לה לאו כל כמינך דאסרת לה עילואי. והילכתא אי שויא שוה פרוטה הכא חיישינן, ולא חיישינן דילמא שויא שוה פרוטה בעלמא, וכן הלכה.
<h2>דף יב:</h2>
ההוא דקדיש בשוטיתא דאסא בשוקא, שלחה רב אחא בר הונא קמיה דרב יוסף, שלח ליה נגדיה מדרב ואצרכה גט מדשמואל, דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה ומאן דקדיש בשוקא ומאן דמקדש בלא שידוכי ומאן דמבטל גיטא ומאן דמסר מודעא אגיטא ומאן דמצער שליחא דרבנן ומאן דמשהי שמותא דרבנן עליה תלתין יומי וחתנא דדאיר בבי חמוה. נהרדעי אמרי בכולהו לא מנגיד רב לבר מאן דמקדש בביאה, ואפילו דשדיך, משום פריצותא. והא ההוא גברא דחליף אבבא דבי חמוה ונגדיה רב ששת, ההוא הוה חשיד מחמתיה.
ההוא דקדיש בציפתא דאסא, אמרה ליה לית ביה שוה פרוטה, אמר לה תיקדש לי בארבעה זוזי דאית בה, אישתיק, אמר רבא הואי שתיקה לאחר מתן מעות, וכל שתיקה לאחר מתן מעות לא הוו קידושין. אמר רבא מנא אמינא לה דשתיקה לאחר מתן מעות לא הוו קידושי, דתניא כנסי סלע זו בפקדון וחזר ואמר לה התקדשי בו, בשעת מתן מעות בין רצת ובין לא רצת מקודשת, לאחר מתן מעות, רצת, מקודשת, לא רצת, אינה מקודשת. מאי רצת ומאי לא רצת, אי נימא רצת דאמרה אין לא רצת דאמרה לא, בשעת מתן מעות בין רצת ובין לא רצת מקודשת אמאי, הא קא אמרה לא, אלא לאו רצת דאמרה אין לא רצת דאישתיק, וקא תני לאחר מתן מעות רצת מקודשת לא רצת אינה מקודשת. (י"ג.) קשו בה בפום נהרא משמיה דרב הונא בריה דרב יהושע, הכי השתא התם בתורת פקדון יהב לה ודאי דלא שדיתינהי סברה דילמא אבדין ומיחייבא באחריותייהו, הכא בתורת קידושין יהב לה אי לא ניחא לה תשדינהו, פריך רב אחאי אטו כולהו נשי דינא גמירן דילמא הכא נמי סברה דילמא אבדין ומיחייבא באחריותייהו. שלחה רב אחא בריה דרבא קמיה דרבינא שלח ליה אנן לא שמיע לן הא דרב הונא בריה דרב יהושע, אתון דשמיע לכו חושו לה. שמעינן מהני מתנייתא דמהני שמעתתא, היכא דיהב לה מידי ואמר לה ליהוי פיקדון גביך, ובשעתא דקא יהיב לה הדר אמר לה איקדיש לי בגויה, אי אמרה לא הא קא אמרה לא מיקדשנא, ואי אמרה אין, אי נמי אישתיק ולא אמרה לא אין ולא לא, הוו קידושי. אמר לה ליהוי האי מידי פקדון גביך ובתר הכי אמר לה ההוא דאפקידי גביך איקדש לי בגויה, אי אמרה אין הוו קידושי, אבל אי אישתיק מישתק לא הוו קידושי. וגבי צפתא דאסא, אע"ג דראיה דידה מפקדון קא מייתי לה רבא, וגבי פקדון שתיקה דלאחר מתן מעות לא חיישינן לה כלל, גבי צפתא דאסא חיישינן לקושיא דרב הונא בריה דרב יהושע, והוו קידושין, ומצרכינן לה גיטא, כדשלחה רב אחא בריה דרבא, והילכתא הוו קידושין וצריכה גט מיניה.
<h2>דף יג.</h2>
ההיא איתתא דהוה מזבנה ורשכי, אתא ההוא גברא חטף ורשכא מינה, [אמרה ליה] הביה לי, אמר לה הילך ומיקדשת לי בגויה, אמר רב נחמן יכלה למימר ליה אין שקלי ודידי שקלי. איתיביה רבא לרב נחמן קידשה בגזל ובחמס ובגניבה או שחטף סלע מידה וקידשה בו הרי זו מקודשת, התם בדשדיך. א"ל רבא לרב נחמן תניא דמסייעא לך כנסי סלע זו שאני חייב ליכי וחזר ואמר התקדשי לי בו, בשעת מתן מעות, רצת, מקודשת, לא רצת, אינה מקודשת, לאחר מתן מעות אפילו רצת אינה מקודשת. מאי רצת ומאי לא רצת, אי נימא רצת דאמרה אין לא רצת דאמרה לא, הא אישתיק מקודשת, ליתנייה כדקתני התם, אלא לאו רצת דאמרה אין לא רצת דאישתיק, וקא תני בשעת מתן מעות רצת מקודשת לא רצת אינה מקודשת, אלמא יכלה למימר אין שקלי ודילי שקלי ש"מ. והילכתא כרב נחמן דיכלה למימר אין שקלי ודילי שקלי, והוא דלא שדיך. והיכא דחטף מידי מאשה ואהדריה ניהלה ובעידנא דקא מהדר לה אמר לה איקדש לי בגויה, אי נמי אמר לה שקול הני זוזי דהוה מסקת בי ובעידנא דקא מהדר לה אמר לה איקדש לי בגויהו, אי אמרה אין, בין הוה משדכא ליה מן קמי הכין ובין לא הוה משדכא ליה הוו קידושי, דאמרינן מיגמר גמרא ומקניא נפשה, אי לאו הכין לא הוה אמרה אין, והיכא דאשתיקא ולא אמרה לא אין ולא לא, אי לא הוה משדכא ליה מן קמי הכין, לא הוו קידושי, דאמרינן יכלה למימר ליה אין שקלי ודידי שקלי, ואי הוה משדכא ליה מן קמי הכין הוו קידושי, דאמרינן כיון דמשדכא ליה ניחא לה דתיקני ליה בכל דהו ומגמר גמר ואקנאי נפשה, ואף על גב דלא אמרה אין כמה דאמרה אין דמי, דקתני כנסי סלע זו שאני חייב ליכי, בשעת מתן מעות רצת מקודשת לא רצת אינה מקודשת, ואמרינן רצת דאמרה אין לא רצת דאישתיק, והא מתניתא בדלא שדיך הוא, דאיתיביה רבא לרב נחמן קידשה בגזל וא"ל התם בדשדיך. אבל היכא דחטף מינה מידי ואהדריה לה ובעידנא דקא מהדר לה לא אמר לה מידי, ואמר לה בתר הכי איקדש לי בגויה, אי נמי דאמר לה שקול האי מידי דקא מסקת בי ובעידנא דקא יהיב לה לא אמר לה מידי, ואמר לה בתר הכי ההוא מידי דפריעי לך איקדיש לי בגויה, כי ההיא גוונא אף על גב דאמרה אין לא הוו קידושי, מדקתני סיפא לאחר מתן מעות אפילו רצת אינה מקודשת, אמרה אין בעידנא דקא מהדר לה אמרינן בההיא הנאה דאהדריה ניהלה מגמר גמיר ואקנאי נפשה וכמאן דיהב לה מנפשיה דמי, אבל לאחר מתן מעות אין דידה ולא כלום הוא.
<h2>דף יט.</h2>
ואמר רבא אמר רב נחמן אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושייך מדר' יוסי ברבי יהודה, לאו מי א"ר יוסי בר' יהודה מעות הראשונות דשקל אב מאדון היכא דמכר לו בתו לאו לקידושין ניתנו, וכמה דאיכא חדא שעתא משש שנים דאית ליה רשותא לאדון למיעבד גביה עיבידתא בשוה פרוטה מצי מייעד לה, והוו קידושי, אלמא מעידנא דזבנה אב דקא יהיב לה רשותא ואמר לה זיל איקדש לעלמא, והכא פשיטא דבקטנה עסיקינן, דאי אתאי סימני נערות נפקא לה מרשות אדון, דתנן יתירה עליו אמה עבריה שקונה את עצמה בסימנין, הילכך בעלמא נמי כי אמר לה אב לבתו קטנה איזיל איקדיש לפלניא ואזלא ומיקדשה קידושיה קידושי, וכל שכן בתו נערה.
<h2>דף מא.</h2>
האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו. כשהיא נערה אין, כשהיא קטנה לא, מסייעא ליה לרב, דאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא ר' אלעזר אסור לאדם שיקדש את בתו קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה, ואע"ג דמקטנותה ועד דבגרה ברשותיה ניהי, לא מתבעי ליה לקדושה עד שתבגר. ואי קדיש עצמה בלא דעתא דאבוה ועדאן נערה היא, לא הוו קידושי, וכל שכן כשהיא קטנה. ובוגרת בין איתיה לאבוה ובין ליתיה הוו קידושיה קידושי. איתמר (מ"ד:) נערה שנתקדשה שלא לדעת אביה אמר אבוה דשמואל צריכה גט וצריכה מיאון, אמר קרנא דברים בגו, אם גט למה מיאון ואם מיאון למה גט, אמר שמואל הא ר' עקיבא ובית דינו בכפרי הפכוה ושדרוה לקמיה דרב, אמר להו האלהים צריכה גט וצריכה מיאון וחס לזרעיה דאבא בר אבא דלימא הכי, וטעמא מאי, אמר רב אחא בריה דרב איקא צריכה גט שמא נתרצה האב וצריכה מיאון שמא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה. אמר רב נחמן והוא ששידכו.
ולא שנא מקדש לה הוא ולא שנא משוי שליח לקדושי ליה איתתא, ולא שנא מקבלה היא קידושי ולא שנא משויא שליח לקבולי לה קידושי, כדתנן האיש מקדש בו ובשלוחו והאשה מתקדשת בה ובשלוחה. מדאוריתא מנלן, דתניא (דברים כ"ד, א') ושלח מלמד שהוא עושה שליח, ושלחה מלמד שהיא עושה שליח, ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח. אשכחן בגירושין בקידושין מנלן, אמר קרא (דברים שם ב') ויצאה והיתה מקיש הוויה ליציאה מה יציאה משויא שליח אף הוויה נמי משויא שליח.
<h2>דף מג.</h2>
אמר רבא אמר רב נחמן האומר לשנים צאו וקדשו לי אשה, הן הן שלוחיו הן הן עדיו, וכן אתה אומר בגירושין, וכן לעניין ממון, אמר לשנים כתבו ותנו גט לאשתי, הן הן שלוחיו הן הן עדיו. רב אחא בריה דרבא מתני, רב אמר אין שליח נעשה עד, דבי ר' שילא אמרי שליח נעשה עד, והילכתא שליח נעשה עד.
<h2>דף מה.</h2>
איתמר מת ונפלה לפני אחיו לייבום, אמר רב הונא אמר רב ממאנת למאמרו ואין ממאנת לזיקתו. היכא דעשה בה מאמר צריכה גט וחליצה וצריכה מיאון, צריכה גט שמא נתרצה האב בנישואין האחרונים, צריכה חליצה שמא נתרצה האב בקידושין הראשונים, צריכה מיאון שמא לא נתרצה האב לא בקידושי ראשון ולא בקידושי שיני ויאמרו אין קידושין תופסין באחותה. לא עשה בה מאמר אין צריכה אלא חליצה בלבד, מאי אמרת תיבעי מיאון שמא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה, מידע ידעין דאחות חלוצה היא ולא תפסי בה קידושי מדרבנן, דא"ר שמעון בן לקיש כאן שנה ר' אחות גרושה אסורה מדברי תורה ואחות חלוצה אסורה מדברי סופרים.
הנך בי תרי דהוו קא שתו חמרא תותי ציפי בבבל שקל חד מינייהו כסא ויהב ליה לחבריה אמר ליה מיקדשא ליה ברתך לברי, אמר רבינא אפילו למאן דאמר חוששין שמא נתרצה האב שמא נתרצה הבן לא אמרינן. אמרי ליה רבנן לרבינא (מ"ה:) דילמא שליח שוייה לאבוה, לא חציף איניש לשוייה לאבוה שליח, דילמא ארצויי ארצי קמיה ואישתיק, אמר להו רבא בר שימי לרב אשי בפירוש לא סבר לה מר לדרב ושמואל דאמרי נערה שנתקדשה שלא לדעת אביה כי שדיך צריכה גט וצריכה מיאון, אלמא לא אמרינן כיון דשדיך הוה ליה כמאן דארצי קמיה ושתיק וכיון דשתיק בשעת קידושי דילמא מינח נייח לי, והילכתא כרבינא.
<h2>דף מו.</h2>
איתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אמר רב בין היא ובין אביה יכולין לעכב, ורב אסי אמר אביה ולא היא, והוא דלא שדיך. ולא היא, אף על גב דשדיך לא הוו קידושי דבענן קידושין לדעת אביה ודברי הכל אביה ולא היא.
קטנה שקידשה עצמה או שהשיאה את עצמה בחיי אביה אין קידושיה קידושין ואין נשואיה נישואין. וקטנה דאיתיה לאביה במדינת הים ואנסיבתה אמה, אשתאילת חדא מילתא קמי רבנן כמה זימני ואמרו דשפיר עבדת אמה, דנשואין תקינו לה רבנן לקטנה, אי איתיה לאב מקדש לה קידושי תורה, ואי לא, מינסבא בתקנתא דרבנן וכמה דגדלה גדלי נישואין דילה בהדה, וכד אתי אב לא צריך לקדושה.
<h2>דף מז.</h2>
אמר רבא המקדש במלוה אינה מקודשת דמלוה להוצאה ניתנה. אמר רבא (מ"ו.) ש"מ מדרב אמי תלת, ש"מ המקדש במלוה אינה מקודשת, וש"מ המקדש במלוה ופרוטה דעתה אפרוטה, וש"מ מעות בעלמא חוזרין, אלמא מקדש במלוה לא תפסין בה קידושי. ומקדש במלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה ותפסין בה קידושין, דתניא (מ"ז.) האומר לאשה הרי את מקודשת לי בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד, אם נשתיר ממנו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת. וכי נשתייר ממנו שוה פרוטה קידושין תופסין בה מעכשיו, ופקדון בעי למלוייה ניהליה, וכדרבי אלעזר דא"ר אלעזר האומר לאשה התקדשי לי במנה ונתן לה דינר זהב (אחר) [אחד], הרי זו מקודשת וישלים, וקיימא לן הלכה כרבי אלעזר.
<h2>דף מח:</h2>
תנו רבנן בשכר שעשיתי עמך אינה מקודשת, בשכר שאעשה עמך הרי זו מקודשת, רבי נתן אומר בשכר שאעשה עמך אינה מקודשת וכל שכן בשכר שעשיתי עמך, רבי יהודה הנשיא אומר באמת אמרו אחד זה ואחד זה אינה מקודשת, ואם הוסיף לה נופך משלו מקודשת. מאי איכא בין תנא קמא לר' נתן, איכא ביניהו שכירות, בין רבי נתן לרבי יהודה הנשיא איכא בינייהו מלוה ופרוטה, מר סבר מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה, ומר סבר דעתיה אמלוה, והילכתא מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה.
<h2>דף נ.</h2>
והיכא דאמר ליה לשלוחיה זיל וקדיש לי איתתא במקום פלוני, ואזל וקידשה בדוכתא אחריתי, ודאי לא תפשין בה קידושי, אבל היכא דאמר דאיתה במקום פלוני, ואזל ומקדש לה בדוכתא אחריתי, תפסין בה קידושי, דתנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה במקום פלוני והלך וקידשה במקום אחר אינה מקודשת, הרי היא במקום פלוני והלך וקידשה במקום אחר הרי זו מקודשת, מאי טעמא, מראה מקום הוא לו.
<h2>דף נא.</h2>
ואיתתא הויא שליח לחברתה לקבולי לה קידושין ואפילו לצרה דילה, דתנן מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות וכולי, וקשיא לן, אחיות הוא דאין מקודשות אבל נכריות מקודשות, וקא אמרינן כיון דקאמר להו הרי כולכן מקודשות לי בכלכלה זו ואשתכח דשתים מהן אחיות נינהו, הוה ליה כמאן דקאמר לראובן קנה לך מנה זו את וחמור וכי האי גוונא אמור רבנן דלא קני, הכא נמי כיון דתרתי מינייהו אחיות נינהו דאסרן הדרן הוה ליה כאת וחמור ואפילו בהנך אחרנייתא נמי לא תפסין בהו קידושי, ואוקימנא למתניתא כגון דאמר הראוייה מכם לביאה תתקדש לי בכלכלה זו וקבלה אחת מהן על ידי כולן, ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות אבל הנך אחרות מקודשות, ואמר רב (נ"ב.) ש"מ מהא מתניתא ארבעי וחדא מינייהו האשה נעשית שליח לחבירתה, ואפילו במקום שנעשית לה צרה, דהא הני חמש נשים חדא מינייהו דקבילה קידושין על ידי כולן ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות הא אינך מקודשות, ואף על גב דלא קביל קידושין אלא חדא מינייהו בשליחותא דכולהו, אלמא אשה הויא שליח לחבירתה.
<h2>דף נב.</h2>
והיכא דקדשה בגזל לא תפסין בה קידושי ואפילו בגזל דילה, דתנן מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות, ולקט אחד כלכלה של תאינים, שלהן היתה ושל שביעית היתה, ואמר להן הרי כולכן מקודשות לי וקבלה אחת מהן על ידי כולן, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו אין אחיות מקודשות. ואמר רב שמע מינה ממתניתא ארבעי ונקיט רב לידיה תלת, שמע מינה המקדש בפירות שביעית מקודשת, ושמע מינה האשה נעשת שליח לחבירתה ואפילו במקום שנעשית לה צרה, ושמע מינה המקדש בגזל אינה מקודשת ואפילו בגזל דילה, ממאי, מדקתני שלהן היתה ושל שביעית היתה, טעמא דשביעית מפקרי פירי, הא שאר שני שבוע לא. וכי אמרינן דבגזל דילה לא תפסין בה קידושי, הני מילי היכא דלא שדיך, אבל שדיך תפסין בה קידושין, דתניא קידשה בגזל ובחמס ובגניבה או שחטף סלע מידה וקידשה הרי זו מקודשת, ומוקי לה רב נחמן (קידושין י"ג.) למתניתין כלה בגזל דילה ובדשדיך, וכי קאמר רב נחמן לא תפסין בה קידושי בדלא שדיך.
<h2>דף נב:</h2>
והיכא דחטף סלע מעלמא ויהב לה, לא הוו קידושי, דההיא איתתא דהוה קא משיא כרעה במשיכלא דמיא, אתא ההוא גברא חטף זוזא מחבריה שדייה ניהלה אמר לה הא לך ומיקדשת לי בגויה, אתא לקמיה דרבא א"ל לית דחש לה לדר' שמעון דאמר סתם גזילה ייאוש בעלים, ורב ור' יוחנן קמו להו בחדא שיטתא דהמקדש בגזל אינה מקודשת.
<h2>דף נו.</h2>
והיכא דקדיש באיסורי הנאה לא הוו קידושי, ודאי זבינהי וקדיש בדמייהו הוו קידושי, דתנן המקדש בערלה ובכלאי הכרם ובשור הנסקל ובעגלה ערופה ובצפרי מצורע ובשער נזיר ובפטר חמור ובבשר בחלב ובחולין שנשחטו בעזרה אינה מקודשת, מכרן וקידש בדמיהן הרי זו מקודשת, (נ"ח.) מאי טעמא, מדגלי רחמנא גבי ע"ז (דברים ז', כ"ו) והיית חרם כמוהו כל שאתה מחיה ממנו הרי הוא כמוהו, ע"ז היא דתפסה דמה הא איסורין שבתורה לא.
<h2>דף נח:</h2>
ואילו גברא דא"ל לחבריה זיל וקדיש לי אשה פלונית והלך וקידשה לעצמו הרי זו מקודשת לשיני, ואע"ג דמאן דעבד כי האי גוונא עיבידתא דרמאי הוא ולא מתבעי למיעבד הכין (דעבד עבד, מאי דעבד עבד), דתנן האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקידשה לעצמו מקודשת לשיני, וכן (תוספתא יבמות פ"ד) האומר לחבירו צא וקח לי מקח פלוני והלך ולקח לעצמו הרי הוא לשיני, ותנו רבנן מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות.
<h2>דף נט.</h2>
והיכא דיהב לה מעות לאשה ואמר לה התקדשי לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת, ואמרינן לא בא אחר וקידשה מהו, רב ושמואל דאמרי תרויהו מקודשת ואע"פ שנתעכלו המעות. דווקא דיהב לה מעות, אבל אם כתב לה שטר אירוסין מעיקרא והשתא לא איתיה, לא הוו קידושי הנך זוזי דיהב לה, מאי טעמא, דהני זוזי לא דמו למלוה ולא לפקדון, לפקדון, דפקדון ברשותא דמריה מיעכיל והני ברשותא דידה קא מיעכלי, למלוה נמי לא דמו, מלוה לאו בתורת קידושין יהבינון נהלה, הני בתורת קידושין יהבינון נהלה. ואי הדרא בה בתוך שלשים פלוגתא דר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש, דקאמרינן לא בא אחר וקידשה בתוך שלשים יום וחזרה בה מהו, ר' יוחנן אמר חוזרת, ר' שמעון בן לקיש אמר אינה חוזרת. רבי יוחנן אמר חוזרת אתי דיבור ומבטיל דיבור, ר' שמעון בן לקיש אמר אינה חוזרת לא אתי דיבור ומבטיל דיבור, והילכתא כר' יוחנן ולא צריכא גט מיניה.
<h2>דף נט:</h2>
והיכא דיהבה איתתא רשות לשליחא לקדושה ואזל שליח וקידשה לגברא, וכד אתא הדרא בה ואמרה לא ניחא לי דאיקדש, פלוגתא דרבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש רבי יוחנן סבר מציא למיהדר בה דאתי דיבור ומבטל דיבור, ר' שמעון בן לקיש אמר לא אתי דיבור ומבטל דיבור ולא מציא למהדר בה. והילכתא כר' יוחנן, ואע"ג דלענין גירושין קיימא לן דלא אתי דיבור ומבטל דיבור, דתנן השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא הרי זה בטל, וקא מיבעיא לן חוזר ומגרש בו או לא, רב נחמן אמר חוזר ומגרש בו ורב ששת אמר אינו חוזר ומגרש בו, רב נחמן אמר חוזר ומגרש בו דלא אתי דיבור ומבטל דיבור, רב ששת אמר אינו חוזר ומגרש בו דאתי דבור ומבטל דבור, והילכתא כרב נחמן, וקשיא לן הילכתא דרב נחמן אהילכתא דרבי יוחנן, דקאמרינן הכא גבי גט הילכתא כרב נחמן דאמר לא אתי דיבור ומבטל דיבור וגבי קידושין אמרינן הלכה כרבי יוחנן דאתי דיבור ומבטל דיבור קשיא הילכתא אהילכתא, ומפרקינן לעולם אתי דיבור ומבטל דיבור, והכא היינו טעמא דרב נחמן דאמר חוזר ומגרש בו, דאמר לך נהי דבטלה לשליחותו דשליח, לגיטא גופיה לא בטליה. וכי קא אמרינן דמציא הדרה בה דווקא בתוך שלשים יום, אבל אחר שלשים יום גמרו לה קידושין דידה ולאו כל כמינה דהדרה בה, וצריכה גט מיניה.
<h2>דף ס.</h2>
והיכא דרמא תנאה בשעת קידושין, מאלתר תפסין ליה קידושי ותנאה מיקיים ואזיל בנפשיה, דתנן האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאתן ליך מאתים זוז, הרי זו מקודשת והוא יתן. ואיתמר עלה רב הונא אמר הוא יתן, רב יהודה אמר לכשיתן, מאי ביניהו, איכא ביניהו כגון שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר בין תנאי למעשה, רב הונא אמר הוא יתן סבר לה כרבי דאמר רב הונא אמר רב כל האומר על מנת כאומר על תנאי דמי, ותפסין בה קידושי מאלתר ותנאה מיקיים ואזיל אכנפשיה, ואי קדיש נפשה ביני ביני לא תפסין בה קידושי, רב יהודה אמר לכשיתן לא סבר לה כרבי, ועד דמקיים תנאיה לא תפסין בה קידושי, ואי קדיש נפשה ביני ביני תפסין בהו קדושי. והילכתא כרב הונא דקאים רבי יוחנן כוותיה, דאמר רבי זירא (ס':) כי הוינן בבבל אמרינן הא דאמר רב הונא אמר רב כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי, פליגי רבנן עליה, כי סליקי להתם אשכחתיה לרבי אמי דיתיב וקאמר משמיה דרבי יוחנן הכל מודים כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי.
<h2>דף סא.</h2>
והיכא דקדיש בתנאה אינמי גריש בתנאה, אי כפליה לתנאיה הוי תנאיה תנאה ואי לא לא הוי תנאיה תנאה, דתנן רבי מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי, שנאמר (במדבר ל"ב, כ"ט) ויאמר משה אליהם אם יעברו וגו' ואם לא יעברו וגו', רבי חנניה בן גמליאל אומר צריך היה הדבר לאומרו שאילמלא כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו. והילכתא כרבי מאיר, מדאתקין שמואל (גיטין ע"ה:) בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט, ולימא אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט, לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה. ולימא לא יהא גט אם לא מתי, בענן תנאי קודם למעשה, דתניא (ב"מ צ"ד.) אבא חלפתא איש כפר חנניה אומר משום רבי מאיר אם תנאי קודם למעשה הרי זה תנאי ואם מעשה קודם לתנאי אינו תנאי. אמר רבא (גיטין ע"ה:) מכדי כולהו תנאי דעלמא מהיכא גמרינן להו מתנאה דבני גד ובני ראובן, מה התם הן קודם ללאו לאפוקי הכא דלאו קודם להן הוא, אלא אמר רבא אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט, [אם לא מתי לא יהא גט] דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה, אם מתי יהא גט דבענן הן קודם ללאו, אם לא מתי לא יהא גט דבענן תנאי כפול, אלמא הלכה כרבי מאיר.
<h2>דף סג:</h2>
קידשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה, ובא אחד ואמר אני קידשתיה, נאמן. זה אומר אני קידשתיה וזה אומר אני קידשתיה, שניהם נותנים גט, ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס. אמר רב נאמן ליתן גט ואין נאמן לכנוס, נאמן ליתן גט דאין אדם חוטא ולא לו, ואין נאמן לכנוס אימר יצרו תוקפו, ורב אסי אמר אף נאמן לכנוס. הילכתא כרב או כרב אסי, ת"ש דתניא כוותיה דרב אסי קידשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה ובא אחד ואמר אני קדשתיה אין נאמן, לא כל הימנו לאוסרה עליו, נתקדשתי ואיני יודע למי נתקדשתי ובא אחד ואמר אני קידשתיך, נאמן ליתן גט ואין נאמן לכנוס מפני שמחפה עליו.
תנו רבנן בני זה בן שלש עשרה שנה ויום אחד, בתי זו בת שתים עשרה שנה ויום אחד, נאמן לנדרים לחרמים לערכין ולהקדשות אבל לא למכות ולא לעונשין, וכן הלכה.
<h2>דף סד.</h2>
ואב אית ליה רשותא לקדושה לברתיה כמה דקטנה היא, דאמר רב הונא אמר רב מנין לאב שנאמן לאסור את בתו מן התורה שנאמר (דברים כ"ב, ט"ז) את בתי נתתי לאיש אסרה, הזה התירה. וקידושה שקיל להו אב, דתנן (כתובות מ"ו:) האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף בשטר ובביאה וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה ומקבל את גיטה ואינו אוכל פירות בחייה. וכי קאמרינן דזכאי בקידושיה כמה דהיא קטנה, אבל בגרה כסף קידושיה לעצמה. ואילו אב דאתי ואמר (קידושין ס"ד.) קידשתיה כשהיא קטנה נאמן, ואפילו אמר קידשתיה כשהיא קטנה וגירשתיה כשהיא קטנה, ואע"ג דקא מחייב לה דקא פסיל לה מכהונה, אי ההיא שעתא דאמר קידשתיה וגרשתיה עדאן קטנה היא, נאמן, ודאי בגרה ואמר קידשתי את בתי קידשתיה וגרשתיה לא מהימן. והיכא דאמר נשבית בתי ופדיתיה אין נאמן דתנן קידשתי את בתי קטנה קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה והרי היא קטנה, נאמן, קידשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה והרי היא גדולה, אין נאמן. נשבית ופדיתיה בין כשהיא קטנה והרי היא גדולה, אין נאמן.
<h2>דף סה.</h2>
והיכא דאמר לאיתתא קידשתיך והיא אומרת לא קידשת אלא בתי, אע"ג דלאב הימניה רחמנא דכי אמר קידשתי את בתי מהימן דכתיב (דברים כ"ב, י"ז) את בתי נתתי, איהי כי קאמרה ליה לא קידשת אלא בתי לא מהימנא, ואסיר בקרובות דילה דהא קאמר לה קידשתיך, ואיהי מותרת בקרוביו דהא קאמרה ליה לא קידשת אלא בתי, בתה שריא בקרוביו ואיהו שרי בקרובות בתה, ושריא לעלמא ולא חיישינן לדיבורא דאמה.
והיכא דאמר לה קידשתי את בתך והיא אומרת לא קידשת אלא אותי, הוא מותר בקרובותיה ולא חיישינן למילתא במאי דקא אמרה לא קידשת אלא אותי, ואסור בקרובות בתה, ובתה שריא בקרוביו ושריא נמי לעלמא ולא צריכה גט מיניה, ואמה אסורה בקרוביו לעולם ואסירא נמי לעלמא עד דשקלא גיטא מיניה, דתנן האומר לאשה קידשתיך והיא אומרת לא קידשתני, הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו. קידשתני והוא אומר לא קידשתי, הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו. קידשתיך והיא אומרת לא קידשת אלא בתי, אסור בקרובות גדולה וגדולה מותרת בקרוביו ומותר בקרובות קטנה וקטנה מותרת בקרוביו. קידשתי את בתך והיא אומרת לא קידשת אלא אותי, אסור בקרובות קטנה וקטנה מותרת בקרוביו, ומותר בקרובות גדולה וגדולה אסורה בקרוביו, והיכא דשקלא גיטא מיניה אסור בקרובותיה.
אמר רב נחמן אמר שמואל המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושיו ואפילו שניהם מודים. אמר רבה בר רב הונא (ס"ה:) המקדש בעד אחד בי דינא רבה אמרי אין חוששין לקידושיו, ומאן בי דינא רבה, רב, ואיכא דאמרי אמר רבה בר רב הונא המקדש בעד אחד בי דינא רבה אמרי אין חוששין לקידושיו, ומאן בי דינא רבה, רבינו הקדוש. אשה דקידשה אביה וקביל קידושי ולא ידיעא מילתא דשקלת קידושי מאבוה, צריכה גט משום ספקא. איתתא דאמרה לגברא קידשתני אע"ג דליכא סהדי, אסירא אכולי עלמא עד דיהיב לה גט.
והיכא דאמר לה לאיתתא קידשתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים, ואיהי קאמרה לא היו דברים מעולם, ואף על גב דמן דיבורא דיליה קא אסרינן ליה בקרובותיה, לגבה דילה לא חיישינן למילתיה בשום מידי, ושריא לעלמא ולא צריכא גיטא מיניה ושריא נמי לקרוביו לאביו ולאחיו ולבנו.
ואילו איתתא דקא אמרה לגברא קידשתני בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים, אף על גב דלגבי דיליה לא חיישינן למילתא במידי, ושרינן ליה למינסב קריבתה, איהי מכל מקום שויא נפשה חתיכה דאיסורא ואסיר לה לאינסובי לקרוביו, ואסירא נמי לעלמא עד דשקלה גט מיניה, ומעשינן ליה עד דיהב לה גיטא, ואי יהיב גיטא מדעתיה אכפינן ליה למיתן לה כתובה, דאמר רב אחא בר רב אדא אמר רב ואמרי לה אמר רב אחא בר רב אדא אמר רב המנונא אמר רב כופין ומבקשין, תרתי, אמרת כופין אלמא על כורחיה והדר אמרת מבקשין אלמא מדעתיה, הכי קאמר מבקשין ממנו ליתן גט ואם נתן מעצמו כופין אותו ליתן כתובה. וכיון דיהב לה גט בין מדעתיה ובין לעשוייה איתסר בקרובותיה, ואלא מתניתא דקא תני קידשתני והוא אומר לא קידשתיך הוא מותר בקרובותיה, מכדי כיון דקא אמרה ליה קידשתני לא סגי לה בלא גט בין מדעתיה בין מעשוייה, וכיון דיהב לה גט קאמר מר הוא מותר בקרובותיה דקא תני למאי הילכתא, דהיכא דמיתה מקמי דיהב לה גט שרי באמה ובבתה ואין צריך לומר בקרובות דילה.
<h2>דף עט.</h2>
והיכא דקביל אביה בה קידושי מן חד וקדישת היא נפשה לאחרינא ובעידנא דאיתקדשת לא ידעינן אי נערה היא או בוגרת והשתא היא בוגרת לפנינו, פליגי רב ושמואל בהא מילתא, דאיתמר קידשה אביה בדרך וקידשה היא עצמה בעיר והרי היא בוגרת, אמר רב הרי היא בוגרת, ושמואל אמר חיישינן לקידושי שניהם, והילכתא כרב ולא חיישינן לקידושי דאבוה.
